• יובל ששון

רגינה בלפור

בלוג שנכתב ב2012 על קורותיה של חלוצה / משוררת מהעלייה השנייה, שהיתה פה, עבדה, אהבה, כתבה, עזבה ונשכחה.


הבלוג פורסם באתר "סלונה"


http://saloona.co.il/reginabalfur/



רגינה בלפור

23/11/2012


רגינה בלפור נפטרה אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת, לקראת שנתה הארבעים. עלתה לארץ ב 1912, ועבדה כמטפלת ילדים אצל אחת המשפחות היותר עשירות בראשון לציון. לאחר מלחמת העולם ה I חזרה רגינה לבית אביה בציריך ושם טיפלה בהוריה המזדקנים עד למותם. בתחילת שנות השלושים נטרפה עליה דעתה עקב אהבה נכזבת כנראה, אושפזה במוסד למשוגעים יוקרתי בלוצרן, משם לא יצאה עוד.

לפני מספר חודשים, קיבלתי לידי ספרייה של כמאתיים ספרים ישנים מראשית המאה העשרים. במהלך עבודת המיון, השימור ומסירתם לספריות ציבוריות שונות, נתקלתי בכתב יד ובו קרוב למאה שירים,אותם כתבה רגינה בלפור בשנותיה בפלשתינה. השירים כתובים בשפה כפי שהיתה מדוברת אז ומתארים שלוש מערכות יחסים של רגינה עם שלושה גברים שונים, אהוב ליבה שנשאר בציריך, איכר, חלוץ מתושבי גדרה שנהג לבקרה אחת לפרקים, ואב המשפחה בה עבדה שראה בה יותר מאשר מטפלת לביתו. השירים, אם ניתן לכנותם כך, נועזים משהו לתקופתם, וברור למה הוסתרו במשך קרוב למאה שנה.

למעט הפרטים אותם כתבתי לעיל, לא הצלחתי לאתר את קרובי משפחתה של רגינה בלפור ולא כל מידע אחר עליהם. גם במנהל התושבים של ציריך לא נזכרת משפחתה לאחר שנת 1939… ולכן החלטתי ליצור כאן מעין קיר זיכרון וירטואלי בעבור אישה שנראה כי נשכחה מלב.

לא אדע מרגוע

לא אמצא מנוחה

עד שאמצא את מבטך

עד שאחוש את עיניך

העוברות חרש על גופי

ובעקבותיהם

אתה

(רגינה בלפור, יולי 1912)

מקווה שתהנו

דניאל.

פרדסים

24/11/2012


מין החלון נשקף מרחב של פרדסים

בינות לעצי ההדר תהלך

כעת נפרדה נפשי

עתה מתעמעמת נפשך

ואף על פי שגבוה אתה

וראשך מתחכך בעלים

נשארת אני כאן ונשימתי כבדה

עד לפגישתנו הבאה

(רגינה בלפור, 1913)

ליל מנוחה

25/11/2012


בבואך לומר ליל מנוחה לבתך

הבטתי בך בעיניים כלות

ואתה לא הסרת עינייך ממנה

אולם בידך סימנת כי ראית

כי אתה חש הלמות ליבי

היודע כי לא ייתכן

ומקווה בסופו של דבר

כי כן

(רגינה בלפור , 1913)

ארוס

26/11/2012


בארץ הרחוקה השארתי ארוס

שחישב לקחת אותי לאישה

בנמל, בעת שעליתי לאניה

נדר כל אשר יכולתי לבקש

למנוע אותי לעלות על סיפונה

עוד לא שנתיים חלפו

עוד לא תם המועד

למקרא החדשות הצרורות במכתבו

כרעו רגלי ולא תוכלנה עוד לשאתי

ארוסי, נושא אחרת

(רגינה בלפור, 1914)

יום נוטה לסופו

28/11/2012


עוד יום נוטה לסופו

טרם פגשתיך היום

בבוקר ממרום מושבך על הסוס

הבטת לעבר חלון חדרי כיודע

שמתבוננת אני בך מתוך העלטה

ויודע שעוקב מבטי אחריך

ובוהה בך עד שתיעלם

בעיקול הדרך

ומקווה שגם בליל זה

העולה ממזרח

תפקוד אותי

את יצועי

שמיכותי

(רגינה בלפור, 1913)

שלושה ממלאים את חיי

04/12/2012


שלושה, שלושה ממלאים את חיי

פורשת אני לחדרי לפנות ערב

ורוחי לא שקטה, שקטה

השארתי אהוב בארץ נכר

פגשתי בבן אחד מהבילויי”ם

הצעתי עצמי אומנת ולא נבדקו כישורי

שלושה, שלושה ממלאים עיתותי

אין בי כוח לבחור באחד

יש מי שמנסה להשכיח את רגינה בלפור מהעולם

29/12/2012


מכתב שקיבלתי עצר את העלאת שיריה של רגינה בלפור לאוויר. במכתב, שחתום עליו עורך דין מהגדולים בארץ, התבקשתי למסור את שיריה של רגינה בלפור לחזקת אותו עורך דין המייצג לטענתו את נכדתה של הילדה בה טיפלה רגינה בשנות העשרה בראשון לציון. המחשבה על כך ששמו של אב המשפחה יוכתם עקב גילוי היחסים ששררו בינו לבין המטפלת של בתו. בהתחלה לא האמנתי למקרא המכתב, שהגיע למעוני בדואר רשום והעתק במייל, אחר כך נפגשתי עם אותו עורך דין ורק לאחר שהתחייבתי בכתב שלא אפרסם כל פרטים מזהים על האנשים המוזכרים בשירים קיבלתי את הסכמתו להמשיך ולפרסם אותם. בתמורה להתחייבות זאת מסר לי עורך הדין תצלום של מכתב שכתבה רגינה אל מעסיקה לאחר שובה לביתה שבציריך.

אני חשה כי מעטה המסתורין מעל אישה זו ימשיך להיות מוסר מעליה לאט לאט.

דניאל.

—————————————————————————

ברבות הימים לא אהיה כאן יותר

ותשאל בת קול ברמה

מי כתבה מילים על הדף

בשורות קצרות בחטף

ותבואו כל מכרי ותעמדו

ודפי כתיבתי יהפכו לאבק

ותמתינו שם עוד רגע קט

ולא אנוח בזיכרונכם

ולא דמותי תהיה חקוקה בעצמותיכם

ותבוא רוח ואף האבק יעלם

(ציריך, 1921)

מה ליל חסר שינה מעורר בי

07/01/2013


מה ליל חסר שינה מעורר בי

חסר בי כוח לנשום

השמיכה אינה מכסה

חלומות אין מנוח מהם

מזדחלים אל תוך הֲעֵרוּת

מה בוקר שיבוא יגלה בי

פנים סתורים על הכר

כפות רגלים על אבני המרצפת

עיניים פקוחות בהקיץ

נגיעה אחרונה בתנומה

מה יום חדש מצפה לי

ציפייה שאין בה ממש

יֵרֶאֲה את הערב הרד

שוב לראות החזון

לא לדעת שאין בו ממש

(אפריל 1914)

איני יראה

19/01/2013


איני יראה

הערב יורד

מפני החשיכה

לא אפחד

בעת תבוא

אשמורת שלישית

ותלך מעימי

מותיר בי

צריבת מגע

ידך ברגלי

אחריש ואמתין

דרוכה במקומי

למשמע רחש

להבזק מבט

שיסגיר היותך

בלילה עימי

(יולי 1915)




צרו קשר

כתבו לי

052-244-1810

yuvalzim@gmail.com

כל הזכויות שמורות ליובל ששון.