שירים שנשלחו לכל מיני דברים, מקומות והגשות, רובם לא התפרסם במקום אחר.
תהנו שוב...
מיקבץ שני
*
מה מצחיק?
המחשבה שאנחנו מאבדים שליטה
מה מצחיק במחשבה שאנחנו מאבדים שליטה?
ההנחה שהייתה לנו שליטה
זה מצחיק.
*
פעם ראיתי סרט
שבו העולם כולו
נלחם בבני האדם
שבאו להכחידו.
האמת זה לא נכון,
הם פשוט רצו לחיות שם
וכרגיל לא היה אכפת להם
במי או במה הם פוגעים
תוך כדי זה שהם חיים.
אבל העולם התנגד
והקריב חלקים מתוכו
על מנת לשמור
על עצמו.
*
החיים שהכרנו אינם
אפשר חיים אחרים?
*
עתיד?
העתיד לבוא כבר כאן
לא מסתתר
נוכח
כל תובנות חג הקורונה
נעלמות אט אט ואינן
האדם
חוזר לסורו
לשגרתו
לשנאתו, אהבתו, הרגליו משכבר הימים, מותו
לא מפנים דבר.
*
יש גל שני,
יהיה גם שלישי
ורביעי,
לא הגיע הזמן
פשוט להדביק
את כולם
ולגמור עם זה?
*
יֵשׁ שִׁיר כָּזֶה
כַּמָּה טוֹב כַּמָּה טוֹב לִהְיוֹת גִּידִי גּוֹב
מָה שֶׁמַּעֲמִיד בְּסִימַן שְׁאֵלָה
אֶת כָּל הַשְּׁאָר:
אִם אֲנִי לֹא גִּידִי גּוֹב
לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת לִי טוֹב?
הָאֱמֶת שֶׁזֶּה מַסְבִּיר הַרְבֵּה דְּבָרִים.
*
הָיוּ אֲנָשִׁים
שֶׁגַּם בַּשּׁוֹאָה
הָיָה לָהֶם טוֹב.
אוֹקֵי, חוּץ מֵהַחֵלֶק שֶׁל לְהֵירָצַח וְלָמוּת...
אֲבָל לִפְגּוֹשׁ אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁשָּׂרְדָה עוֹד יוֹם
לִמְצוֹא עוֹד מַשֶּׁהוּ לֶאֱכוֹל, סְתָם כָּכָה, פִּתְאוֹם
לָשִׁיר, אוֹ לְצַיֵּיר, אוֹ לַחֲלוֹם
נָכוֹן שֶׁזֶּה לֹא מַמָּשׁ טוֹב
אֲבָל אֶפְשָׁר הָיָה לִבְחוֹר שֶׁלֹּא לֵיהֱנוֹת גַּם מִזֶּה
הַכֹּל יַחֲסִי
*
שני שירים שקרים לבנים
1.
בְּכָל פַּעַם שֶׁבַּחוּרָה
שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי: לָמָּה
אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי?
אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֲנִי לֹא.
*
2.
הֲכִי קַל זֶה לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת
קְצָת פָּחוֹת קַל לְשַׁקֵּר בְּמֵצַח נְחוּשָׁה
יוֹתֵר קָשֶׁה זֶה שְׁקָרִים קְטַנִּים לֹא מַזִּיקִים
אֲבָל הֲכִי קָשֶׁה בְּלְשַּׁקֶר, זֶה שֶׁקֶר לָבָן
זֹאת הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה
"מָה נִשְׁמָע?"
בְּסֵדֶר.
*
שיר קצר
מיד נגמר
מוזר?
לא,
מיותר.
*
הכוס הצהובה
עם הקפה של הבוקר
בשעה כה מאוחרת
מלמדת
שלא צריך יותר לרוץ
כל כך מהר
*
אפרו של יאנוש קורצ'אק מתפזר מחדש
בכל פעם שמערכת החינוך
מודיעה על עצמה
שהיא בסדר.
כי חינוך
זה ללוות את
הדרך שהילד עושה
לא מה שהמערכת מבקשת ממנו ללמוד.
לפחות ילדים בשואה היו פטורים לעיתים מהדבר הזה.
*
שירי רווקות דתיים
1.
מֵסִיר אֶת הַכִּיפָּה
פּוֹגֵשׁ בַּחוּרָה
רוֹצֶה לִפְגּוֹשׁ אֶת אֱלוֹקִים
שָׂם אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה.
2.
אֶחָד לְיַד הַשְּׁנִיָּיה
בְּלִי מַגָּע
לְפָחוֹת זֶה מָה שֶׁכּוּלָם מְסַפְּרִים
וְאַחַר כָּךְ מְבַקְּשִׁים מְחִילָה
3.
רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה שִׁידּוּךְ
לֹא שֶׁזֶּה רַע
פָּשׁוּט רוֹצֶה לִפְגּוֹשׁ אוֹתָהּ בְּעַצְמִי
לִבְחוֹר לְבַד, בְּהַצְלָחָה אוֹ אַכְזָבָה
*
תפסתי את המוזה מחלטרת בעבודות מהצד
גם היא צריכה להתפרנס
בימים אלה
של חוסר
*
עָתִיד?
הֶעָתִיד לָבוֹא כְּבָר כָּאן
לֹא מִסְתַּתֵּר
נוֹכֵחַ
כָּל תּוֹבָנוֹת חַג הֲקוֹרוֹנָה
נֶעֱלָמוֹת אַט אַט וְאֵינָן
הָאָדָם
חוֹזֵר לְסוּרוֹ
לְשִׁגְרָתוֹ
לְשִׂנְאָתוֹ, אַהֲבָתוֹ, הֶרְגֵּלָיו מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, מוֹתוֹ
לֹא מַפְנִים דָּבָר.
*
בָּעוֹלָם שֶׁאַחֲרֵי הֲקוֹרוֹנָה
בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְחַכּוֹת לַגַּל הַשֵּׁנִי
יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיּוֹתֵר לֹא נַכִּיר
אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי
*
זכיתי
זכיתי למחות
זכיתי למחות פעמים מספר
גם כשהיה אסור, גם כשמותר.
התחושה?
היא קצת כמו לזכות במדליה
אחר כך צריך להתחיל למחות
מהתחלה
*
תתאפק
אל תגע
אל תדבר
אל תעשה
תן לעצמך לא להגיב לכל מילה או דבר או אירוע או תרחיש
כל מה שנדרש זה להיות שם, להקשיב, לראות, לחשוב
אתה לא יודע הכל
*
תתאפק
אתה לא
כל יכול
יש מצב
שמישהו
לא חייב
את עצתך
או אותך
הוא בסדר
*
תתאפק
כי גם אתה
תפגע בסופו של דבר
רק בעצמך
*
שירים של התחלה / יובל ששון
1.
בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִים
לָתֵת לְכָל דָּבָר סִיבָּה
לָתֵת לְכָל דָּבָר כַּוָּונָה
לְהַסְבִּיר אֶת הָרַצְיוֹנָל
אֲבָל כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ חָדָשׁ מַתְחִיל
אֵין לוֹ סִיבָּה, כַּוָּונָה וְרַצְיוֹנָל
הוּא פָּשׁוּט מַתְחִיל
בְּרֹב הַמִּקְרִים
בְּלִי הַהֶסְבֵּר
זֶה
יוֹתֵר מְדוּיָּק
2.
אַרְבַּע הַתְחָלוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם
לֵידָתוֹ
מַחֲשַׁבְתּוֹ
אַהֲבָתוֹ
וּמוֹתוֹ.
3.
בְּאֶמְצַע הַמַּסָּע חָשַׁבְתִּי שֶׁעָלַי לַחֲזוֹר
לִנְקוּדַת הַהַתְחָלָה שֶׁאָבְדָה לִי זֶה
מִכְּבָר. הַדֶּרֶךְ מֵאֲחוֹרַי נִסְגְּרָה
וְנִסְתַּתְּרָה וְלֹא יָכוֹלְתִּי
לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹף.
וְאָז חָשַׁבְתִּי
שֶׁכְּבָר בְּרֵאשִׁית
צְעָדַי יָדַעְתִּי מָה יִהְיֶה
בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי וְהִתְעַלַּמְתִּי מִכָּךְ.
*
אחרי טיול לילה עם הכלב
כשהוא מפסיק להפליץ בבית
אז
אפשר סוף סוף לכתוב שירה
בלי ריח
*
לאחרונה גיליתי שהיה לי שבר בצלע ארבע משמאל
וגם שם מסתבר יש לי גרורה
את השבר לא הרגשתי
אבל את הגרורה
גם לא
פשוט מרגיע לדעת שהיא שם
*
שירי בידוד / יובל ששון
1.
קומת קרקע
רחוב בלב תל אביב
יושב במרפסת הבית
ליד עציצי המריחואנה שהוא מגדל לצריכה פרטית בלבד
מוארים באור אולטרה כחול ומנורת חימום המדמה שמש
הציב שני כסאות בחצר הבניין אל מול המרפסת
וכך דיבר עם המבקרים
הוא פה, הם שם
הוא בפנים
הם בחוץ
בידוד
2.
העולם נסגר עליו פתע
ארבעה עשר ימים של מאבק
ניסיון לשמור צלם תקשורת אנושית
כל האלמנטים הטכנולוגיים הועמדו לרשותו
בסופם, בסוף היום האחרון, ניתק הכל, נעל הדלת
סגר עצמו מהעולם
3.
עד שלא נלקחה ממנו
השגרה, לא ידע
עד כמה היא
שומרת על
שפיותו.
משנלקחה
לא החליף אותה
באחרת. העדיף שלא
לשמור עליה ויצא מדעתו שלא על מנת לשוב.
*
הרוצח
משחקים הרוצח
כולם מנסים למצוא מי הרוצח
אני הרוצח
כולם רואים
כולם רואים לי על הפנים שזה אני
אני לא יודע לשמור סוד לעצמי
*
סוד גלוי
הסוד הכי גלוי
זה שאתה לא מספר לאף אחד
זאת הילדה שאתה אוהב
כמה שאתה לא מנסה
אתה לא מצליח איתה לדבר
ולזה
כולם
שמים לב
*
את האור הקטן שנדלק
מסתירה בגופה
שלא יתפזר
ברחבי הדירה
מוציאה כל מה שאפשר
אפילו לא מתיישבת
ככה, ישר, בעמידה
מחסלת הכל
הולכת לשירותים
מקיאה
השעה 01:36 בלילה
נערה, מקרר ובולימיה.
