נכתב במאי-יוני 2009, חוויותיה של נערה מתבגרת, עשרת הגברים עימם שכבה. בהמשך עיבדתי את זה גם למונודרמה. היות וזה לא ארוך, אני מביא פה לא רק את הקישורים אלא גם את הטקסט עצמו.
זה הבלוג
מציע לקרוא אותו לפי הסדר, כולל את התגובות ולהתחיל מפה
זה הטקסט:
הפעם הראשונה שלי
עשרה גברים
זה מה שהספקתי עד עכשיו
אני יודעת שזה לא הרבה, כלומר יש כאלה שעשרה גברים זה בשבילן מה שהן עושות בשבוע
אבל אני לא כזאת, לקח לי זמן, בכלל לא הייתי בעניין עד אמצע יב'
כשהייתי בחטיבה ועברנו לאן שעברנו, הייתי, קטנה, רזה, משקפופרית והחזה שלי, עוד לא חשב בכלל על האפשרות לגדול
הבנות הסתכלו עלי כאילו הייתי חייזר
והבנים, הפעמים היחידות שבכלל דיברו איתי היה אם הפרעתי להם לעבור
התחלתי להתפתח רק לקראת סוף כיתה י'.
ואז היה עוד יותר נורא
לא ידעתי מה לעשות עם זה בכלל
בחופש שבין יא' ליב' הבנתי שכנראה אני נראית בסדר - האמת שהיום אני יודעת שאני מדהימה, אבל אז...
עד שנתתי למישהו לגעת בי, הייתי כל כך מטומטמת, מהפחד שאף אחד לא ירצה להיות איתי
נתתי לראשון שבכלל רצה, לשכב איתי אחרי פעמיים שיצאנו
אני לא לגמרי זוכרת את זה
אצלו בבית, הוא ניסה לתת לי לשתות אבל לא רציתי
רציתי להרגיש הכול עד הסוף
זה היה גרוע כמו שרק אידיוט בתול ומפגר כמוהו יכול לגרום לזה להיות
אני רק שמחתי שזה סוף סוף קורה לי, בכל זאת כבר התקרבתי לסוף יב'
ברור שלא ראיתי/שמעתי אותו יותר
בכיתי
אבל דבר אחד ידעתי עוד לפני שהוא גמר
שבפעמים הבאות אני אהיה זאת שתשלוט במצב
פוסט שני, הבחור השני
חופש פסח, כיתה יב', החלטתי שהגיע הזמן לנסוע לאילת עם חברות.
מימי לא הייתי באילת, רק שמעתי תמיד את הסיפורים של כולם.
אוטובוס חצות לאילת עם שתי חברות. הגענו לפנות בוקר, ישר הלכנו לדירה שחיכתה לנו שם, ישנו שעה ובעשר הלכנו לים.
חצי שעה בים ואני לבד. ממש לבד.
החברות שלי כל אחת עם מישהו אחר, בכל זאת הן נוסעות לאילת כל שנה, שלוש פעמים בשנה, מאז כיתה ח', רק אני פעם ראשונה בים. נלחצתי.
שניים שלושה ניסו להתחיל איתי
פאניקה מוחלטת
מצחקקת כמו דבילית
באחת בצהריים כבר הייתי על האוטובוס חזרה לתל אביב
הגעתי הביתה ואמא שלי בשיא הטאקט – אני שמחה שחזרת, לא היית צריכה לנסוע, את לא מבינה, דיברתי עם אבא וסיכמתי איתו לנסוע מחר לכל המאוחר לראות מה שלומך ולקחת אותך חזרה אם צריך.
בחצות כבר הייתי שוב על האוטובוס לאילת
פאניקה על החוף או אמא שלי? אני בוחרת בפאניקה תמיד.
הגעתי לדירה שלנו לפנות בוקר
חברות שלי ממש לא היו שם
הלכתי לישון
בצהריים הן הגיעו והעירו אותי
כל המסעות שלי בארץ עברו בלי שהן הרגישו בכלל
בואי, הבאנו לך הפתעה
אני יוצאת רואה בחור
תכירי, זה אור
אנחנו היינו איתו כבר - בא לו מישהי חדשה
מפרגנות לך
והלכו
הוא קלט שאני לחוצה
הכין קפה קר, הביא גלידה
יושבים במזגן, משחקים ארץ עיר, מדברים
בסוף הרגשתי מספיק בנוח ונישקתי אותו
אמרתי לו שננסה, לאט, ונראה מה יהיה
היה כיף, אני חושבת שלא הייתה נקודה בגוף שלי שהוא לא ליטף
חמישה ימים היינו יחד
ואז חזרתי למרכז והוא נשאר שם
הכרנו אותו למי שהחליף אותנו בדירה.
הגבר השלישי שלי
השלישי היה כבר סיפור אחר
התכוונתי שיהיה לי חבר, שזה יקרה כמו בסרטים, אהבה, רומנטיקה, לקחת את הזמן, ובאמת בהתחלה הכול הלך בדיוק ככה.
שבועיים אחרי פסח, אחי הגדול ( שנתיים וחצי מעלי) הגיע לטקס יום הזיכרון בבית הספר שלי יחד עם חבר מהיחידה, אחת הסיירות, חיבוקים, נישוקים, אומר לי תכירי, זה כך וכך.
הסתכלתי
בחור גבוה, מטר תשעים וקצת, שרירי, וחמוד חמוד.
הסתכל בחזרה, דיברנו, הזמין אותי לצאת איתו בערב יום העצמאות
באמת חמוד
התאהבתי
היה מאוד רומנטי
פרחים, שוקולדים, צימרים לסוף שבוע
לקח כמעט שלושה שבועות עד ששכבנו
רק כשהייתי מוכנה
בהתחלה הסקס היה מפתה נורא
הוא ידע להחזיק אותו עומד שעות
הייתי גומרת מחדירה
אבל לאט לאט זה התחיל להיות מעייף
הוא היה עושה עם עצמו תחרות כמה זמן הוא יכול להמשיך
מהר מאוד זה נהיה מתיש
וכואב
הייתי גומרת (יותר מפעם אחת) ומחכה שהוא יגמור גם
אבל הוא
עם העיניים בשעון
"פעם קודמת החזקתי כמעט שעה חצי רצוף, חייב לעבור את זה"
אחרי חודשיים וחצי בערך עזבתי אותו
למרות שהיינו נפגשים רק בסופי שבוע
בראשון – שני פשוט שרף לי
ונמאס
לפעמים, כששנינו ללא קשר באותו הזמן
אני נפגשת איתו
באיזשהו מקום זה מחמיא שגבר מזיין אותך כל כך הרבה זמן
הרביעי
התגייסתי בנובמבר, אחד מימי שני
יום קודם, מסיבת גיוס
התגייסתי עם עוד חברה
עשינו את המסיבה ביחד
אתם מכירים את זה, שבכל מחזור
יש קבוצה של כמה בנים COOL לגמרי, חתיכים ברמות על
הם לא הרבה, ארבעה, חמישה
תמיד יש להם איזה תחביב מגניב כזה, קרטינג תחרותי, טיפוס מצוקים, יש להם להקה
אצלנו הם היו ארבעה, והם התעסקו בצילום
גם הם הגיעו למסיבה
הם התגייסו יחד שבועיים אחרי לאיזה סיירת
אחד מהם
שכבר ביסודי שמתי עליו עין אבל אותי כזכור איש ידע על קיומי עד סוף יא'
ניגש אלי במסיבה ואמר לי שהיה מתחיל איתי אם לא הייתה לו חברה
הזכרתי לו שהיא חזרה באותו בוקר לטירונות שלה
ולקחתי אותו למעלה
לאחד החדרים
חלום שמתגשם
ולא הייתה אכזבה כמו שיכולה הייתה להיות כשמחכים למשהו הרבה זמן
אני חושבת שזאת הייתה מתנת הגיוס הכי טובה שקיבלתי
והכי חשוב, שאני נתתי אותה לעצמי
היה כיף
החמישי, בעצם החבר הראשון שלי
סיימתי טירונות, לא ממש קשה אתם יודעים
הציבו אותי לאיזה קורס פקידותי זה או אחר
היתרון היחידי
קורס מעורב, בנים/בנות
אני חושבת שמהרגע הראשון בקורס היה ברור לשנינו שזאת אהבה גדולה
השבועיים הראשונים בקורס עברו במתח
ניצלנו כל רגע פנוי להכיר אחד את השני
הרבה שיחות
הרבה נשיקות (מדהים)
הרבה מעבר לזה אי אפשר
יצאנו לשבת
כל אחד לבית שלו
אני במרכז
הוא בקריות
בערב הוא נחת אצלי
לקח את הרכב של אבא שלו ובא
יצאנו
תל אביב
מועדון, בר, אפטר-פארטי עד תשע בבוקר
ארוחת בוקר
החזיר אותי הביתה בשתיים עשרה בערך
אין אף אחד בבית
המשפחה שלי נסעה לטייל
שבועיים חיכינו לזה
עד שלוש וחצי שהוא נסע לקריות, שכבנו חמש פעמים
ובין לבין הידיים שלו לא עזבו לי את הגוף
לשירותים הוא לא נתן לי ללכת לבד.
ביום ראשון נפגשנו מחדש בקורס
בכל פעם שהסתכלתי עליו הסמקתי
דמיינתי את הפנים שלו בין הרגליים שלי, והסמקתי
מצאנו בבסיס פינות להיות אחד עם השני
כיף גדול.
אחרי הקורס שלחו אותי לקריה והוא לפיקוד צפון
שמונה חודשים הצלחנו להחזיק מעמד
הייתי ישנה אצלו בקריות
אצלי היה קצת קשה יותר
ההורים, בעיקר אבא.
כשזה נגמר זה היה עצוב
ראינו שהמרחק והזמנים הופכים את הקשר הזה לבלתי אפשרי
והסקס
אם הייתי יודעת שככה אפשר הייתי מתחילה מוקדם יותר
הוא לימד אותי שאני יכולה לבקש מה טוב לי ומה אני רוצה, יותר לא התביישתי לומר.
מספר שש – ריבאונד
אחרי שנפרדנו הייתי בדיכאון
לא אוכלת
לא ישנה
הייתי הולכת לצבא בבוקר
חוזרת אחרי הצהריים
וממש על פי כל כללי הפרידה
הייתי לוקחת גלידה
מתיישבת מול הטלביזיה
לא משנה בכלל מה משדרים
מחסלת את כל הקופסה (של הגלידה)
ובוכה
אבל מה זה בוכה
רואה טלנובלה – בוכה
רואה משחק של מכבי – מתייפחת
רואה תכנית בישול – מיללת כמו תינוקת
וגם הוא, האקס, לא עשה לי חיים קלים ושבועיים אחרי שנפרדנו הוא התחיל עם מישהי בפיקוד צפון
וכל הזמן הזה המפקד שלי מנסה לנחם אותי, דואג לי, נותן לי חופש
כבר כמעט החלטתי להיות איתו קצת, לצאת מהדיכאון, והוא בהחלט גילה עניין
אבל לא רציתי להיות עוד סיפור בנאלי של מפקד בן 35 ופקידתו המסורה
אז במקום זה לקחתי את הנהג שלו יום אחד לסיבוב לפיקוד העורף, שזה ברמלה
באמת ילד טוב
כל הזמן היה עושה סידורים בשביל המפקד
ופשוט הפלתי עליו את התיק, אמרתי לו:
תראה, חבר שלי עזב אותי כבר לפני חודשיים
ומאז אני לבד, אין לי אף אחד, מתאים לך שנעצור ביער בן שמן קצת?
נבהל קצת
מסכן
יש לציין שהוא לא ממש סרב
וככה מצאתי את עצמי על המושב האחורי של האוטו של המפקד שלי
באמצע יער בן שמן
זה לא היה נוח
ממש לא נוח
לא נוח
אבל הפסקתי אחרי זה לחסל גלידה בכמויות
סוף סוף גבר – מספר שבע
כשנה אחרי הגיוס שלי
טקס יום הזיכרון בבית הספר שלי
הגעתי
על מדים כמובן
מבית הספר שלי
יש הרבה נופלים
הטקס כמו כל שנה, מאוד מושקע, קטעי מחול, שירים, נאומים
למעלה משעה
אבל הפעם הייתי במרכז העניינים
כלומר בצד, עם כל עשרות החיילים בוגרי בית הספר שבאו.
הוא אמר לי שהייתי יפה במיוחד
הוא אמר שהחליט לפנות אלי בסיום הטקס
בכל זאת, הבן שלו בין הנופלים.
בזמנו חשבתי שזאת מחמאה, גבר, בן ארבעים ושש, גרוש, אב שכול
מסתכל עלי באמצע הטקס לזכר הבן שלו
היום אני יודעת שהוא פשוט מנותק רגשית מכל דבר
הכרתי אותו, הייתה גם בת, למדה איתי בשכבה, היא לא יצאה לטקס
הזמין אותי לקפה
יאמר לזכותו שהיה ישיר
אחרי שעה וחצי נסענו אליו
אולי בן ארבעים ושש, אבל חתיך, שער קצת מאפיר בצדדים
הוא נישק אותי כמו שלא ידעתי שאפשר
הסתכל עלי ערומה ולא הוריד ממני את העיניים
פעם ראשונה מהירה, אחר כך שוב, לאט, לומד את הגוף שלי
אני חושבת שהצלחתי לגרגר, כמו חתולה
כמעט שלושה חודשים זה נמשך
לא אהבה, נוחות, כיף, הסכמה, חברות
עד שהבת שלו, שלמדה איתי בשכבה, הבינה מה קורה
התקשרה אלי
ביקשה די.
אף אחד מאיתנו לא היה שבור בפרידה.
אבל היום, לפעמים אני מתגעגעת.
מספר שמונה – הצעיר
יש לי חברה
שירה (שם בדוי)
היא הייתה היחידה שסיפרתי לה על החבר המבוגר שלי
כשזה נגמר היא אמרה:
עכשיו את צריכה אחד קטן
צחקנו
אבל התלהבתי
מצא חן בעיני הרעיון
אחת השבתות, בקיץ, בים,
אני קולטת קבוצת בנים בני 16 בערך
שלפני כמה שנים, כשהיו בכיתה ו' אני חושבת
היו חניכים שלי בצופים
מיד
שלום המדריכה, מה שלומך, התגעגענו, איזה כיף לראות אותך, מה את עושה? מתי משתחררת? באמת?
אנחנו כבר עולים ליא', היית מאמינה המדריכה?
חמודים
משתדלים לשחק אותה גברים
כאילו הם גדולים והכול קטן עליהם
ובפנים הם חצי שמחים חצי בפדיחה לראות את המדריכה
נתתי את הטלפון שלי לאחד מהם, גוף יפה, ריבועים בבטן וכל מה שצריך
יומיים אחרי זה התקשר
נפגשנו
פעם ראשונה - כלום
פגישה שנייה הוא קלט שאני מעוניינת - נלחץ - כלום
פגישה שלישית הגיע מוכן, בטח החברים שלו אמרו לו ללכת על זה - לא הסכמתי, שיתפתל קצת לא?
פגישה רביעית אצלי בבית
נישקתי אותו, התפשטתי, הורדתי ממנו את הבגדים - נלחץ - כלום
מה לעשות, בתול, בגיל 16 וחצי, מתוק
בפגישה החמישית שכבנו
נתתי לו להוביל
אחרי הפעם הראשונה החפוזה שלו
פעם שנייה, לאט, הייתה לו הרבה סבלנות ללמוד
המשכנו עוד שבועיים בעצם עד שנמאס
שירה (שם בדוי) צדקה
באמת חמוד.
חבר שני, אמיתי – התשיעי
אוגוסט האחרון (2008)
השתחררתי
חוגגת כל יום שעות בים
התחיל איתי
הכי בנאלי שרק אפשר
באה לכאן הרבה? פעם ראשונה בים? איך לא נפגשנו קודם
בן 24, סטודנט, מתחיל שנה שנייה בלימודי המזרח התיכון או משהו כזה
גר בשכירות אי שם בלב תל אביב
נראה טוב
דיברנו
שבועיים
כל יום יוצאים למקום אחר
מסיבות, סרטים, בילוים, הצגות
הציע לי לבוא לגור איתו בדירה
שותף שלו לא מתנגד
עברתי
החיים בעיר היו מדהימים
החיים איתו אפילו יותר
אני לא עבדתי הרבה זמן
הוא בחופש
קמים כל יום בצהריים
סקס – הכרחי
יורדים לקפה לארוחת בוקר מאוחרת
נחים צהריים
סקס – חיוני
מבשלים ארוחת ערב יחד
בדרך כלל באים חברים
לא פעם סקס בהכנות או בניקיונות שאחרי – פשוט לא הייתה ברירה
מבלים
ומהתחלה
ככה כמה חודשים טובים
והשיחות
מעולם לא דיברתי עם מישהו כמו שדיברתי איתו
מעולם אף אחד לא הקשיב לי כמו שהוא הקשיב
מעולם אף אחד לא הצליח באמת לראות אותי כמוך
ואני מקווה שלמרות שאמרת שלא תקרא את הבלוג, אז אתה כן קורא
נפרדנו
ב 9/5/2009
יום פתיחת הבלוג
העשירי – אחת מארבע
אני לא אשמה
שיהיה ברור מהתחלה
אני לא אשמה
לא ביקשתי את זה
לא הזמנתי את זה
לא הבאתי את זה על עצמי
יום העצמאות
מסיבה מטורפת באיזה וילה בקיסריה
הייתי עם החבר שלי, ההוא מהפוסט הקודם
יום קודם קניתי שמלה שחורה מדהימה
הלבשתי גם אותו כמו שצריך
הגענו לשם בערך בשתיים בלילה
אני הייתי שיכורה כבר מהחברים שלו שעשינו איתם על האש כמה שעות קודם
רקדנו, שתינו, התחרמנו
באיזה שלב עלינו לאיזה חדר למעלה
שכבנו
יותר לא יכולתי לחזור למסיבה
היה כבר חמש בבוקר אני חושבת
נשארתי לישון בחדר והחבר שלי ירד למטה
התעוררתי כשמישהו יושב לי על הגב מחזיק לי את הידיים
ומישהו אחר אונס אותי מאחור
לא יכולתי לראות אותם בכלל
סתמו לי את הפה עם מגבת
לא יכולתי לעשות כלום
רק לחכות שזה יעבור
התחלתי לבכות
הרגשתי כל כך קטנה
כשהם הלכו קמתי
אספתי את עצמי ואת החבר שלי
ונסענו הביתה
לא יכולתי לספר לו
לא יכולתי לספר לאף אחד
אחרי ארבעה ימים שלא נתתי לו לגעת בי - סיפרתי לו
בהתחלה הוא היה ממש בסדר
הקשיב
ניחם
הציע ללכת איתי למשטרה
לנפגעי תקיפה מינית
במשטרה אמרו שאין יותר מה לעשות – "חבל שלא באת קודם"
בנפגעי תקיפה מינית הציעו לי לבוא לדבר, או לקבוצת תמיכה
אחרי כמה ימים, ב 9/5/2009 הוא עזב אותי
אמר שהוא לא יכול להתמודד עם זה
לי זה קרה והוא לא יכול להתמודד
אז החלטתי שאני כן יכולה
החלטתי שאני צריכה להוציא הכול החוצה
אז פתחתי את הבלוג
אף בן זונה לא ישבור אותי
לא משנה מה יעשה.
זה הפוסט האחרון. לא יהיו כאן פוסטים נוספים.
יש לי חיים חדשים להתחיל.