בלוג שנכתב ב2012 על קורותיה של חלוצה / משוררת מהעלייה השנייה, שהיתה פה, עבדה, אהבה, כתבה, עזבה ונשכחה.
הבלוג פורסם באתר "סלונה"
רגינה בלפור
23/11/2012
רגינה בלפור נפטרה אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת, לקראת שנתה הארבעים. עלתה לארץ ב 1912, ועבדה כמטפלת ילדים אצל אחת המשפחות היותר עשירות בראשון לציון. לאחר מלחמת העולם ה I חזרה רגינה לבית אביה בציריך ושם טיפלה בהוריה המזדקנים עד למותם. בתחילת שנות השלושים נטרפה עליה דעתה עקב אהבה נכזבת כנראה, אושפזה במוסד למשוגעים יוקרתי בלוצרן, משם לא יצאה עוד.
לפני מספר חודשים, קיבלתי לידי ספרייה של כמאתיים ספרים ישנים מראשית המאה העשרים. במהלך עבודת המיון, השימור ומסירתם לספריות ציבוריות שונות, נתקלתי בכתב יד ובו קרוב למאה שירים,אותם כתבה רגינה בלפור בשנותיה בפלשתינה. השירים כתובים בשפה כפי שהיתה מדוברת אז ומתארים שלוש מערכות יחסים של רגינה עם שלושה גברים שונים, אהוב ליבה שנשאר בציריך, איכר, חלוץ מתושבי גדרה שנהג לבקרה אחת לפרקים, ואב המשפחה בה עבדה שראה בה יותר מאשר מטפלת לביתו. השירים, אם ניתן לכנותם כך, נועזים משהו לתקופתם, וברור למה הוסתרו במשך קרוב למאה שנה.
למעט הפרטים אותם כתבתי לעיל, לא הצלחתי לאתר את קרובי משפחתה של רגינה בלפור ולא כל מידע אחר עליהם. גם במנהל התושבים של ציריך לא נזכרת משפחתה לאחר שנת 1939… ולכן החלטתי ליצור כאן מעין קיר זיכרון וירטואלי בעבור אישה שנראה כי נשכחה מלב.
לא אדע מרגוע
לא אמצא מנוחה
עד שאמצא את מבטך
עד שאחוש את עיניך
העוברות חרש על גופי
ובעקבותיהם
אתה
(רגינה בלפור, יולי 1912)
מקווה שתהנו
דניאל.
24/11/2012
מין החלון נשקף מרחב של פרדסים
בינות לעצי ההדר תהלך
כעת נפרדה נפשי
עתה מתעמעמת נפשך
ואף על פי שגבוה אתה
וראשך מתחכך בעלים
נשארת אני כאן ונשימתי כבדה
עד לפגישתנו הבאה
(רגינה בלפור, 1913)
25/11/2012
בבואך לומר ליל מנוחה לבתך
הבטתי בך בעיניים כלות
ואתה לא הסרת עינייך ממנה
אולם בידך סימנת כי ראית
כי אתה חש הלמות ליבי
היודע כי לא ייתכן
ומקווה בסופו של דבר
כי כן
(רגינה בלפור , 1913)
26/11/2012
בארץ הרחוקה השארתי ארוס
שחישב לקחת אותי לאישה
בנמל, בעת שעליתי לאניה
נדר כל אשר יכולתי לבקש
למנוע אותי לעלות על סיפונה
עוד לא שנתיים חלפו
עוד לא תם המועד
למקרא החדשות הצרורות במכתבו
כרעו רגלי ולא תוכלנה עוד לשאתי
ארוסי, נושא אחרת
(רגינה בלפור, 1914)
28/11/2012
עוד יום נוטה לסופו
טרם פגשתיך היום
בבוקר ממרום מושבך על הסוס
הבטת לעבר חלון חדרי כיודע
שמתבוננת אני בך מתוך העלטה
ויודע שעוקב מבטי אחריך
ובוהה בך עד שתיעלם
בעיקול הדרך
ומקווה שגם בליל זה
העולה ממזרח
תפקוד אותי
את יצועי
שמיכותי
(רגינה בלפור, 1913)
04/12/2012
שלושה, שלושה ממלאים את חיי
פורשת אני לחדרי לפנות ערב
ורוחי לא שקטה, שקטה
השארתי אהוב בארץ נכר
פגשתי בבן אחד מהבילויי”ם
הצעתי עצמי אומנת ולא נבדקו כישורי
שלושה, שלושה ממלאים עיתותי
אין בי כוח לבחור באחד
29/12/2012
מכתב שקיבלתי עצר את העלאת שיריה של רגינה בלפור לאוויר. במכתב, שחתום עליו עורך דין מהגדולים בארץ, התבקשתי למסור את שיריה של רגינה בלפור לחזקת אותו עורך דין המייצג לטענתו את נכדתה של הילדה בה טיפלה רגינה בשנות העשרה בראשון לציון. המחשבה על כך ששמו של אב המשפחה יוכתם עקב גילוי היחסים ששררו בינו לבין המטפלת של בתו. בהתחלה לא האמנתי למקרא המכתב, שהגיע למעוני בדואר רשום והעתק במייל, אחר כך נפגשתי עם אותו עורך דין ורק לאחר שהתחייבתי בכתב שלא אפרסם כל פרטים מזהים על האנשים המוזכרים בשירים קיבלתי את הסכמתו להמשיך ולפרסם אותם. בתמורה להתחייבות זאת מסר לי עורך הדין תצלום של מכתב שכתבה רגינה אל מעסיקה לאחר שובה לביתה שבציריך.
אני חשה כי מעטה המסתורין מעל אישה זו ימשיך להיות מוסר מעליה לאט לאט.
דניאל.
—————————————————————————
ברבות הימים לא אהיה כאן יותר
ותשאל בת קול ברמה
מי כתבה מילים על הדף
בשורות קצרות בחטף
ותבואו כל מכרי ותעמדו
ודפי כתיבתי יהפכו לאבק
ותמתינו שם עוד רגע קט
ולא אנוח בזיכרונכם
ולא דמותי תהיה חקוקה בעצמותיכם
ותבוא רוח ואף האבק יעלם
(ציריך, 1921)
07/01/2013
מה ליל חסר שינה מעורר בי
חסר בי כוח לנשום
השמיכה אינה מכסה
חלומות אין מנוח מהם
מזדחלים אל תוך הֲעֵרוּת
מה בוקר שיבוא יגלה בי
פנים סתורים על הכר
כפות רגלים על אבני המרצפת
עיניים פקוחות בהקיץ
נגיעה אחרונה בתנומה
מה יום חדש מצפה לי
ציפייה שאין בה ממש
יֵרֶאֲה את הערב הרד
שוב לראות החזון
לא לדעת שאין בו ממש
(אפריל 1914)
19/01/2013
איני יראה
הערב יורד
מפני החשיכה
לא אפחד
בעת תבוא
אשמורת שלישית
ותלך מעימי
מותיר בי
צריבת מגע
ידך ברגלי
אחריש ואמתין
דרוכה במקומי
למשמע רחש
להבזק מבט
שיסגיר היותך
בלילה עימי
(יולי 1915)
