תמונה 1
שרה – היום יומולדת לבנימין
מה נקנה לו מה נקנה לו שישמין?
על איש צעיר, ביננו כך אומרים
רואים שהוא יצליח בחיים
צילה – איפה איפה איפה איפה
איפה העוגה?
בנימין – אני מקווה שזאת עוגת גבינה, זאת עוגת גבינה נכון? אני אוהב עוגות גבינה, עוגות גבינה זה טעים, נכון שזה קצת פחות מקובל לקבל עוגת גבינה כעוגת יומולדת אבל אני אוהב עוגות גבינה, זאת עוגת גבינה, נכון?
צילה – זאת עוגת גבינה
בנימין – ידעתי שזאת עוגת גבינה, אני אוהב עוגות גבינה, עוגות גבינה זה טעים, נכון שזה קצת פחות מקובל לקבל עוגת גבינה כעוגת יומולדת אבל אני אוהב עוגות גבינה, זאת עוגת גבינה!
שרה – חכה, נשים נרות, נדליק ואז תכבה אותם ונוכל לאכול מהעוגה, הבאתי שני נרות, אחד של הספרה שתיים והשני של הספרה ארבע, זה במקום לתקוע עשרים וארבע נרות בתוך העוגה...
צילה – איזה רעיון מצוין, כל שנה אני צריכה לשים את כל הנרות האלה בעוגה...
בנימין – רואה אמא, אמרתי לך שתאהבי אותה.
שרה – כשיש לך עוד חמישה אחים ואחיות כמו לי, העוגות נעשות קטנות יותר, אין מקום לנרות, ככה גיליתי את השיטה של הספרות.
צילה – איך נפגשתם?
בנימין – בסופר פארם, כששלחת אותי ביום רביעי לקנות את הדברים, היא הייתה אחרי בתור...
שרה – הייתי אחריו בתור ואז שאלתי אותו...
בנימין – אם אני יודע איפה יש ויטמין C
שרה – בחורף אני נהיית חולה ממש בקלות אז אני משתדלת לקחת ויטמין C כי זה עוזר
בנימין – ואז התחלנו לדבר ופתאום...
שרה – היה תור שלי ובנימין באמת היה כזה נחמד....
בנימין – ונתתי לה להיכנס לפני והיא נתנה לי...
שרה – את הטלפון שלי... ובערב הוא התקשר
בנימין – התקשרתי
שרה – ודברנו
בנימין – ונפגשנו
שרה – וממש יכולתי להרגיש איך נוצר ביננו מין חיבור שכזה...
בנימין – קצת קשה להסביר אותו אבל...
שרה – אבל הוא שם. החיבור.
צילה – מאוד מרגש
שרה – ואז הוא אמר לי שיש לו היום יומולדת ושאל אם אני רוצה לבוא
בנימין – אמרתי לה שזאת לא תהיה מסיבה גדולה, רק היא ואני ואת
שרה – ואני אמרתי שאני דווקא אשמח לבוא
בנימין – ואז באת
(שתיקה)
שרה – באתי
(שתיקה)
בנימין – אני שמח שבאת
צילה – גם אני שמחה שבאת
שרה – גם אני
(שתיקה)
שרה – אולי כדאי שנחתוך את העוגה?
תמונה 2
שרה – נחמדה אמא שלך, באמת נחמדה
בנימין – כן, היא בסך הכל בסדר
שרה – חמה
בנימין – כן
שרה – היא אמרה שאף פעם לא הבאת מישהי הביתה להכיר לה
בנימין - לא הייתה מישהי שהיה שווה לי להביא
שרה – נראה לי שאמא שלך ממש שמחה
בנימין – כן היא בסך הכל בסדר
שרה – מחבקת כזה
בנימין – כן
שרה – היא אמרה שהיא כבר התחילה לדאוג שאתה לא מביא בחורות
בנימין – היא בטח חשבה שאני מעדיף גברים
שרה – לא נראה לי, אמא שלך? לא נראה לי
בנימין – כן הא... היא בסך הכל בסדר
שרה – מפנקת
בנימין – כן
שרה – היא אמרה לי לשאול אותך על עינת?
בנימין – היא בטח חשבה שיעניין אותך לשמוע על האקסיות שלי
שרה – צודקת, מי זאת עינת?
בנימין – עינת הייתה החברה הראשונה שלי
שרה – מתי זה היה?
בנימין – בסוף יב' היינו יחד כמעט שנה
שרה – ומה קרה?
בנימין – היא נפרדה ממני
שרה – היא אמרה למה?
בנימין – היא אמרה שהיא מחפשת מישהו יותר בוגר
שרה – יותר בוגר...
בנימין – כן
(שתיקה)
שרה – וחוץ ממנה? היו לך עוד כאלה שהיית איתן?
בנימין – היו כמה...
שרה – ו...?
בנימין – ואף אחת לא נשארה מספיק זמן בשביל שתהיה סיבה לדבר עליה
שרה – כמה זה מספיק זמן?
בנימין – שבוע מקסימום
שרה – זה באמת כלום
בנימין – אמרתי לך
תמונה 3
צילה – אז איך העוגה?
שרה – מצוינת
בנימין – אמרתי לך שעוגת גבינה ליומולדת זה הכי טוב
צילה – עוד חתיכה?
שרה – לא, תודה.
בנימין – אני אשמח לעוד חתיכה עוגה אם אפשר
צילה – לא, אי אפשר
בנימין – מה? למה?
צילה – אולי משהו לשתות? תה? תה ירוק? תה צמחים? סתם תה?
שרה – תה ירוק יהיה מעולה עכשיו
צילה – בשמחה
בנימין – גם אני רוצה תה ירוק
צילה – גם עוד חתיכה עוגה, גם תה ירוק, אתה יודע מה זה יעשה לך
בנימין – אבל אני רוצה תה ירוק וחתיכה עוגה וזה לא יעשה שום דבר אני מבטיח לך
שרה – מה זה יעשה?
צילה – אתה יודע שזה לא נכון, אתה רוצה שהיא תלך?
שרה – למה שאני אלך? אני ממש לא רוצה ללכת, נחמד אצלכם
בנימין – אני לא רוצה שהיא תלך, אני כן רוצה תה ירוק ועוד חתיכה עוגה
צילה – אני את שלי אמרתי, אני לא אתווכח אתך
בנימין – חוץ מזה שהחלפנו ממש לפני שהיא הגיעה, זה בסדר
צילה – זה לא בסדר, אתה יודע את זה ואתה בכל זאת מתעקש
שרה – אני לא רוצה לעשות בעיות, אם זה שאני פה מפריע, אני יכולה ללכת...
בנימין – אל תלכי
צילה – לא, תישארי, אם בנימין אומר שזה יהיה בסדר כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר
בנימין – נכון, אני יודע על מה שאני מדבר
שרה – יופי, כי אני לא רוצה ללכת...
תמונה 4
בנימין – זאת הייתה עוגת היומולדת הכי טובה EVER
צילה – אני שמחה שהיה לך טעים
שרה – כן, היא הייתה מצוינת, ותודה גם על התה
צילה – זאת חליטה מיוחדת שאני קונה אצל מישהו בשוק שמכין אותה בעצמו, זה אמור לנקות רעלים, לעורר חושים, לפתוח מסתמים ולזעזע את אמות הסיפים בגוף כך שתרגישי כאילו שאת עושה RESTART לעצמך.
שרה – זה בהחלט עובד
בנימין – כן, זה עובד
(שתיקה)
שרה – א... שירותים...?
צילה – דלת שנייה מימין
שרה – תודה
(שרה יוצאת)
בנימין – אני לא יכול יותר, אני מרגיש שזה בא
צילה – אוקי, עכשיו תחזיק, תחזיק... אתה מחזיק?
בנימין – מחזיק
צילה – מחזיק?
בנימין – מחזיק
(פאוזה)
צילה – נו... מחזיק?
בנימין – מחזיק... מחזיק... לא מחזיק...
צילה – נו מה! אמרתי לך להחזיק
בנימין – ניסיתי, באמת שניסיתי
צילה – עוד פעם התירוצים האלה
בנימין – לא תירוצים, באמת ניסיתי
צילה – תשמע, לפני שנה זה כבר לא היה מצחיק, גם לפני שנתיים ושלוש זה לא היה מצחיק, לפני עשרים שנה זה גם לא הצחיק אף אחד ואף אחד לא ידע מה לעשות עם זה, אז גם עכשיו זה לא מצחיק, אתה כבר בן עשרים וארבע ואני יותר לא מוכנה.
בנימין – אבל את אמא שלי, לא זה מה שאמא אמורה לעשות? לטפל בבן שלה?
צילה – אני לא מטפלת בבן שלי? אני?
לא נראה לך שקצת נסחפת? הגזמת? התפרעת?
יום יום, מספר פעמים ביום, וגם בלילה, בלילה, לפני השינה, באמצע הלילה, שבוע אחרי שבוע, חודש בחודשו, שנה אחרי שנה, מגיל אפס ועד היום, עשרים וארבע שנה. יותר אני לא מוכנה.
בנימין – אז מה לעשות אמא? שרה תכף תחזור...
צילה – עם כל הכבוד, אתה בן עשרים וארבע, שזה עשרים משנה יותר ממה שתכננתי לנגב לך את הטוסיק
בנימין – אבל כשהייתי קטן אהבת לעשות את זה
צילה – כן, רק שאז זה התלווה לכל מיני דברים חמודים אחרים שהיית עושה בתור תינוק כמו לזחול, לצחוק, לשחק... עכשיו אתה הולך, מעצבן ומשועמם, ורק לנגב את הטוסיק שלך, סליחה, לא טוסיק, תחת, רק לנגב לך את התחת – זה מה שנשאר מכל הילד החמוד שהיית. אז די.
בנימין – אבל אמא, מה אני אמור לעשות עכשיו? אני לא יודע לנגב לעצמי, או להחליף לעצמי את הטיטול שהתמלא, זה גם מגעיל אותי וגם אני תמיד מפספס הרבה חלקים וגם אני לא אוהב את הריח של המגבונים. אז מה לעשות?
צילה – אני לא יודעת ולא אכפת לי. אולי שרה תדע מה לעשות?
שרה – חזרתי, הכל בסדר?
בנימין – הכל מצוין
צילה – כן כן
שרה – משונה, אני משוכנעת שרחצתי ידיים טוב והשתמשתי במטהר אוויר והורדתי את המים פעמיים, ובכל זאת, הריח של החרא מקדם את פני בכל מקום, גם פה, עכשיו.
בנימין – לא חרא, קקי. קקי. כמו של ילדים קטנים.
שרה – אתה אבל לא ילד קטן...
צילה – זה נתון לוויכוח...
שרה – מה?!?
צילה – בנימין מעולם לא הצליח להשתלט על האומנות העדינה של לעשות את הצרכים בשירותים, רק טיטול, ורק שמישהו אחר – אני, אמא שלו – ינקה וינגב לו את התחת.
בנימין – טוסיק, לא תחת, טוסיק
צילה – זה לא משנה, חרא נשאר חרא.
בנימין – די אמא, נו...
צילה – די בנימין, לאמא נמאס, יותר אמא לא מנקה לך את הטוסיק...
בנימין – אבל... מה אני אמור לעשות?
צילה – לא באמת אכפת לי
שרה – בוא בנימין, אני אנקה לך את הטוסיק, אני אנקה ואתה תוכל להמשיך ולחרבן על כולם כמה שאתה רוצה, אל תדאג, ביחד – אין דבר שלא נוכל להשיג...
סוף
